נאפה אחוזה 148 רעננה 09-7410830


התיקים של "אפיקה" אפרת ברוכי לא קשורים לטרנדים ולא מיועדים לילדות, אלא לנשים עסוקות שייכלו אתם מבוקר עד ערב
אפרת ברוכי ותיקים בעיצובה: "אני רואה אשה מחזיקה שקית תפוזים וכבר עולה התיק בראש"

שקיות נייר חומות, סלים של שוק ושקיות ניילון של סופרמרקט היו ההשראה לקולקציית התיקים שעיצבה אפרת ברוכי למותג "אפיקה". על כך אפשר ללמוד ממבט חטוף בתיקים, העשויים עורות רכים. יש תיק בעל ידית קצרה ומבנה של שקית חומה גדולה, שקצהו כמו נגזר במספרי זיגזג; או תיק-סל שעליו תיפורים בצורת ספירלה, שחלקם משמשים כיסים.

ברוכי מעידה על עצמה, שהיא מקדישה תשומת לב לחקר הגזרה ולבדיקת האופנים שבהם אנשים נושאים דברים. "מעניין אותי איך אנשים לוקחים שקיות, איך הם מחזיקים מזומנים בכיס", היא אומרת. "אני יכולה לראות אשה מחזיקה שקית תפוזים וכבר עולה התיק בראש".

התיקים שמעצבת ברוכי אינם בולטים למרחקים, בגלל צבעיהם - שחור, חום שוקולד, מעט אדום - והקווים הנקיים שלהם. ובכל זאת, יש להם נוכחות. "התפישה שלי היא שתיקים לא צריכים להיות דומיננטיים ולמשוך את תשומת הלב", היא אומרת. "לכן הקווים נקיים והצבעים שקטים. בעיני תיק טוב הוא תיק שחור. תיק צריך ללבוש כמו בגד טוב. הוא חלק מהלבוש של כל אשה, משהו חשוב שמוסיף להופעה שלה, אבל הוא לא צריך למשוך תשומת לב".

ברוכי, בת 35, סיימה את לימודיה במחלקה לצורפות ואבזרים בבצלאל ב-1998 והחלה לעצב נעלי ילדים. שנתיים אחר כך שינתה כיוון לעיצוב תיקים וארנקים והקימה את "כיסים", עם יעל רוזן בן-שחר. לפני כארבע שנים פנתה לדרך חדשה והחלה

לעצב למותג "אפיקה".

מה משך אותה לתיקים? "חומר הגלם בעיקר", היא מודה, "אני מאוד אוהבת את הדרך שהעור חי, משתנה, נושם ומשתבח עם הזמן. חוץ מזה, כשהתחלתי לא היו בשוק המקומי תיקים שרציתי ללכת אתם. התיקים היו בעצם קופסאות, שחיברו להם ידיות; היו להם צורות יפות, אבל אף פעם לא מתאימות. התיקים לא זרמו עם הגוף. היום, לעומת זאת, יש בארץ פריחה מקסימה בתחום הזה. זה אתגר ואני רואה את זה בחיוב. יותר מזה, אני מקווה שזה יעזור לתעשייה להתפתח".

תעשיית העור בישראל נמצאת במצב קשה, היא אומרת בצער. כל מפעל שקשור אליה נסגר, או נתון במצב קשה. ובכל זאת, ברוכי עובדת רק בישראל. במה שבכל זאת קיים פה, למרות הבעיות, היא מחפשת את "היצירתי והמיוחד", כלשונה.

היא מתגוררת עם משפחתה במושב קטן בצפון הנגב ונוסעת פעמיים-שלוש בשבוע למפעל תיקים קטן שבמרכז תל אביב, שאליו חברה לפני שנתיים כדי לייצר את התיקים שלה. זה מפעל משפחתי ותיק, שקיבל על עצמו את ייצור התיקים ושדואג לשיווקם גם בארצות הברית ובאירופה. תפישתה, הרואה בתיק חלק משמעותי מהלבוש, הובילה אותה להציג את התיקים שלה לא בחנויות תיקים, אלא בבוטיקים של אופנה. פתיחת חנות תיקים משלה עדיין אינה עומדת על הפרק.

"אין לי חלום לפתוח חנות", היא אומרת, "אני אוהבת לעצב, קשה לי עם הסביבה. אני פחות מחוברת לאקשן. יש בזה משהו מנותק, לחיוב ולשלילה, אבל זה הקסם שלי. התיקים שלי הם לא טרנדיים והם גם לא מיועדים לילדות". להיפך, היא מעצבת לנשים בשלות, שאוהבות ניקיון ופרקטיות, נשים עסוקות שישאו את התיק מבוקר עד ערב.

התיקים באמת מעוצבים כך שיהיה אפשר לשאתם בנוחות שעות ארוכות. את אחד התיקים שעיצבה, לדוגמה, אפשר לשאת כתיק גב, כתיק צד, עם ידית נשיאה ארוכה או קצרה. תיק אחר הוא בעל ידיות קצרות, שאפשר להאריכן מעט על ידי משיכה וכיווץ החלק העליון של התיק.

"אני לא עושה קולקציות", היא אומרת. "כל הזמן יש דגמים חדשים, בכל פעם אני משתדלת להשתמש בצבעים המחיים את העונה". החורף הנוכחי, למשל, מתאפיין בצבעוניות מעושנת של ורוד עתיק וירוק זית. לראשונה השתמשה ברוכי גם במעט עורות עם הטבעה בסגנון אפריקאי. אלה הולמים פחות את רוח העיצוב שלה. ככל שהעורות מטופלים פחות, התיקים יפים יותר.

בצד ה תיקים מעצבת ברוכי קו ארנקים פונקציונלי בגזרה פשוטה, בעלי בטנות בצבע המנוגד לצבע הארנק (אם הארנק שחור או חום, הבטנה צהובה או ירוקה, ובארנק אדום, הבטנה מאופקת יותר).

לייבסיטי - בניית אתרים